|
נכתב על ידי הרב בנימין זאב כהנא
|
|
מגיד – מלשון "והגדת לבנך". זהו עיקר המטרה של הלילה הזה – להעביר לבנים את המסורת של האמונה.
ורבנו סעדיה גאון מפרש ש"הגדה" זה מלשון הודאה, כמו "הגדתי היום לה' אלוקיך..." שנאמרת בפרשת ביכורים (ובהמשך ההגדה אנו דורשים את כל פסוקי יציאת מצרים משם) – והתרגום ירושלמי מתרגם "שבחית יומא דין...". גם על פי פירוש זה, ההגדה היא עניין של אמונה. כי כפיות הטובה, היא כפירה בטובה – כפירה במי שמיטיב לנו. חוסר ההודאה מראה שהאדם לא באמת שם לב למקור הטובה שהוא קיבל, ובעצם מסיר מליבו את המטיב.
מגיד (עמ' 14) |
|
|
נכתב על ידי בנימין זאב כהנא
|
כל חגי ישראל כגון פסח, שבועות סוכות, חנוכה, פורים
הם חגים לאומיים במובהק, שנקבעו כציון למאורעות שקרו
לעם, ושתפקידם לחדד את יחודנו כעם ומתוך כך את התקשרותנו
לתורה שלנו. יוצא דופן, לכאורה, הוא ראש השנה. יום זה הוא יום
בריאת העולם. בו כל הגוים נידונים, והוא נועד להמלכת ה' על כל
העולם. כך אומרים אנו שוב ושוב בתפילות הימים הנוראים:
"...וידע כל פעול... ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל
אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך..."; ועוד הרבה ברוח זו.
מדוע לא ניתן ראש השנה לגוים?
ראש השנה |
|
|
נכתב על ידי בנימין זאב כהנא
|
כמקדש ה'
פריצות במחנה צבא ישראל היא
כנתינת צלם בהיכל ומפילה
חללים
בימים קדמונים היינו עדים לחוק במלחמות ישראל: כאשר הלכנו
בדרכי ה' לא רק שהיינו מנצחים בכל מלחמותינו, אלא שגם
לא היה נופל בהם איש מבני ישראל; כאשר לא היינו הולכים בדרכי
ה', היינו נכשלים במלחמה, והיו נופלים חללים.
כי תצא כי תבוא-דברים |
|
|
נכתב על ידי בנימין זאב כהנא
|
על פי מצות "שמיטת כספים" שבפרשת ראה, בסוף שנת השמיטה חייב
היהודי להשמיט ולוותר על כל ההלוואות שיהודי אחר חייב לו. אלא
שמרכיב אחד במצוה זו נראה מיותר ותמוה.
כך נאמר שם (יד:ב-ג): "וזה דבר השמיטה: לא יגוש את רעהו ואת
אחיו... את הנכרי תגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט
ידיך!" במקביל לחזרה הכפולה והמשולשת על חובת האחוה כלפי
אחיך, רעך, היהודי התורה נדרשת לאמירה מפורשת שהגוי
לא כלול כאן: "את הנכרי תגוש!".
הבנת "את הנכרי תגוש"
ראה שופטים - דברים |
|
|
נכתב על ידי בנימין זאב כהנא
|
השקט שלפני הסערה
מעולם לא זכו הנביאים לעדנה מעם ישראל. עובדה זו מטיח ירמיהו
בפניהם לרוב: "למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום
הזה, ואשלח עליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח. ולא
שמעו אלי ולא הטו את אזנם..." (פרק ז). מה מביא אותנו לאטום
אזנינו כך מול דברי הנביא, בלי לחשוב אולי בכל זאת יש משהו
באזהרותיו? תירוצים רבים יש לאדם שאינו רוצה לשמוע תוכחה
ומאמר זה נקדיש לאחד מהם, שמרומז בפרשת "ואתחנן".
לועגים לנביא ה'נודניק'
ואתחנן עקב - דברים |
|
|
|
<< התחלה < קודם 1 2 הבא > סוף >>
|
| תוצאות 1 - 9 מ 14 |
