| |
|
 |
 |
 |
|
|
|
נכתב על ידי הרב מאיר כהנא
|
הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. פירוש - בני ישראל הולך ומתרבה ומתחזק בקצב כ"כ
מהיר ומדהים, עד שהוא הפך כבר משבטים, לעם ממש (כדברי מדרש לקח טוב: "עד עתה בני
ישראל; מיכן ואילך עם בני ישראל"), והוא כבר נהיה "עם בני ישראל", ועכשו הוא עם רב
ועצום יותר ממנו. ופירוש הפסוק הוא: עם רב מאד, אבל לא יותר ממנו, ועצום יותר ממנו,
כמו שכתב אור החיים: "תיבת 'ממנו' חוזרת אל 'עצום' ולא לאות 'רב', כי בסמוך (פסוק י)
הוא אומר: 'פן ירבה'". וכ"כ הכלי יקר. והנה מצד אחד, פרעה הגזים כדרך כל שונאי ישראל,
שהרי בוודאי לא היו בני ישראל באותה שעה כל כך רבים בכמות, ולא יותר חזקים ממצרים.
אבל מאידך גיסא, הוא ראה בעם הזה פוטנציאל מפחיד, משום שהעם כבר לא היה רק קבוצה
של משפחות ושבטים, אלא כבר עם רב מאד, ואולי גם כבר עצום ממנו בכח העוז שלהם,
ובכוח אחדותם, פקחותם, סגנון החיים שלהם ונחישות דעתם. פרעה פחד שמצרים, שהיתה
שטופת זימה וע"ז וגם מפולגת, לא יהיה לה הכח המוסרי והרצון העז להילחם נגד אויב
מלוכד ואמיץ ונחוש בדעתו. הרי אפילו עם קטן יכול להתגבר על עם גדול כאשר לזה יש מטרה
בוערת ורצון עז, ולאחר אין אומץ ואין אידיאל. מה עוד, שעם ישראל לא התבולל, והיה
מלוכד מאד, והשתלט על הרבה נקודות מפתח והשפעה. ובודאי פרעה פחד שבעתיד הקרוב
יהיה העם הזה מספיק רב, עד שזה, ביחד עם האיכות שלו, יהפוך אותו ליותר עצום ממצרים.
העיקר: זו היא דרכה של גלות. ברגע שהיהודים מגיעים למצב של ריבוי, והופכים לקהילה
גדולה, ומגיעים להשפעה ניכרת ונראית, מיד מתחילות הקנאה-השנאה והירידה. אין אפשרות
לקיום של קבע בגלות, כי הקב"ה לא יתן לנו להישאר שם, אלא הוא יתיר לתהליך הטבעי
להמשיך.
ויאמר אל עמו: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. כתב כלי יקר: "הוסיף מלת 'עם'... גם מה
שנאמר 'ויאמר אל עמו'... היה לו לומר 'ויאמר אל שריו וחכמיו'? אלא כך אמר להם פרעה:
שלא יתכן שיהיו שני עמים מתנגדים, דרים במדינה אחת. לכן נאמר 'ויאמר אל עמו', בשביל
עמו, לומר כי אתם עם מיוחד בארץ, והנה עם בני ישראל... אע"פ שעדיין אינן רבים ממנו,
מ"מ הוא עצום ממנו - גיבורים בטבע...". והלקח לגבי ערביי א"י ברור.
...רב ועצום ממנו. בזמן כה קצר הפכה המשפחה הזאת של שבטים, לאיום על מצרים! זה
הכלל: הקב"ה הוא ההופך את הקטן לגדול, הן בכמות של ריבוי, והן באיכות של כח ועוצמה.
כך אמר ישעיהו (ס:כב): "הקטן יהיה לאלף, והצעיר לגוי עצום - אני ה', בעתה אחישנה". וכן
להיפך: מה שנראה לעין, כח וריבוי ועוצמה, הם כאפס לגבי הקב"ה. וכך נאמר (דברים ט:א):
"שמע ישראל! אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך". כלומר, נכון
שהגוי מסתכל על הריבוי והעוצמה הפיזיים (כמו שאמר בלק [במדבר כב:ו]: "ועתה, לכה נא,
ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני"), ובכך הוא מודד את הסיכויים להצלחה, אבל לא
כך היהודי. הוא "המעט מכל העמים", ובכל זאת הוא יתעלה על כל הגוים, אם ישמור את
ברית ה', שנאמר (ויקרא כו:ח): "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו...". אבל אם
לא ילך בדרכי ה', אזי העם שפרעה אמר עליו "רב ועצום ממנו", יינגף אף לפני שרצים, כמו
שאמר יואל על הארבה (א:ו): "כי גוי עלה על ארצי, עצום ואין מספר"; וכן (ב:ב): "...עם רב
ועצום, כמהו לא נהיה מן העולם".
...רב ועצום ממנו. המפרשים לקמן מציעים כמה סיבות והסברים לחששות פרעה ולכוונותיו.
אור החיים כאן כותב: "כי הלא תמצא כי כל המלכים וגדולי העמים יתחכמו לפאר מלכותם
[לעשותה יותר מפוארת] בעם מכובד [שיתרום לתפארת המלכות], ומה גם בעם ישראל, כי שם
ומעלה מיוחדת לו, ואין לך אומה ששלטה בישראל שלא היתה מעולה על כל האומות, בסוד
'היו צריה לראש' (איכה א:ה). לזה אמר 'מלך חדש': 'הנה עם בני ישראל' המכובדים, הם
העיקר במלכות יותר מהמצרים... וכי יצאו מהעיר תהיה העיר פחותה ובזויה. לזה הבו
ו'נתחכמה לו'...".
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
