| |
|
 |
 |
 |
|
|
|
נכתב על ידי בנימין זאב כהנא
|
|
המטרה של ליל הסדר ואמירת ההגדה היא להעביר את האמונה בה' אלוקי ישראל מאב לבן, מדור לדור. האמונה היהודית מבוססת על המסורת הבלתי מוכחשת, המועברת מאב שראה במו עיניו את הניסים הגדולים של יציאת מצרים ואת ההתגלות האלוקית בהר סיני, לבניו לדורות עולם.
המסורת הזו מלמדת אותנו לא רק לגבי קיומו של הקב"ה, לא רק לגבי כוחו הבלתי מוגבל והאינסופי, אך גם את העובדה שהוא בחר בנו ואוהב אותנו וחפץ בטובתנו ובגאולתנו. זה מה שאנו לומדים מזה שה' הוציאנו ממצרים, דווקא אותנו מתוך אינספור אומות שהיו משועבדות שם, כאשר גם אנחנו היינו עובדי עבודה זרה, ורובנו כלל וכלל לא רצינו לצאת משם. אך ה' שבחר באבות, בחירה שאין בה תנאי וביטול, החליט שהגיע הזמן לקיום השבוע שנשבע לאברהם לגאול את בניו. זו המשמעות של "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כאשר הבנים של העם כולו מקבלים מאבותיהם בצורה ברורה ומפורטת, את מה שהם כולם, שישים ריבוא מבני ישראל יחד, ראו במו עיניהם – גם אם עברו מאז שנים רבות, הדברים הם אמיתיים ומבוררים כאילו אנחנו ראינו אותם במו עיננו. ומזה אנחנו יודעים שיש ה' שהוא אלוקינו, אלוקי ישראל, שחפץ בנו, ושגם אם המצב נראה קשה, מובטח לנו שהוא יגאלנו שנית לעיני כל חי, כמו שהבטיח וקיים בפעם ההיא. וזה מה שמחייב אותנו להיות נאמנים אליו ולקיים את רצונו. אלו העקרונות של "והגדת לבנך" ושל ליל הסדר, ואותם ועליהם נחזור ונפרט בפירושנו להגדה, כל עניין במקומו. נחתום הקדמה זו בדברי הרב ב"פירוש המכבי" (דברים לד:יב) על הפסוק "לעיני כל ישראל": "לעיני כל ישראל! זהו יסוד האמונה. כל האותות וכל המופתים וכל היד החזקה והמורא הגדול וכל פרשת העבדות עצמה – כולם נעשו דווקא לעיני כל ישראל, כדי שהם עצמם יהיו נוכחים, משתתפים, עדים ומוכיחים לכוחו, למציאותו ולאמיתותו של הקב"ה. עם כל גדולתו של משה, לא מכח גדולה זו ידעו ישראל את כוחו ואת מציאותו של הקב"ה, שלא כשאר העמים והדתות שמבססים את אמונתם על דבריו של אדם אחד או על מספר קטן של אנשים שכביכול "ראו" "ניסים". בעולמנו המטורף די קל לנוכל ולנביא שקר לקום ולהשפיע על אנשים ולשכנעם שהוא שליח של כח עליון, ולא חסרים מטורפים ומסכנים שילכו אחריו מכיוון שהם מחפשים נואשות "אמת" ובטחון". ובמיוחד קל דבר כזה בדור שאיבד את עשתונותיו ואת דרכו, ושכל הערכים שהאמין בהם הוא או הדורות הקודמים הוכחו כאשליות ושקר. וכך היה בימי יש"ו, נביא השקר, ובימי מוחמד נביא השקר של האיסלאם. שניהם באו בהצהרות כוזבות שלא היה להן בסיס, חוץ מהאמונה המלאה בהם עצמם. אבל לא קם בכל העולם אדם שבא בשם האלוקים והוכיח את עצמו ע"י ניסים ונפלאות כל כך רבים: כל כך נפלאים וכל כך ממושכים, וכולם לעיניהם של כל ישראל – גם לעיניהם, שהם עצמם ראו את כל הניסים, ולא היו צריכים להאמין במישהו שיהיה האמצעי ביניהם לבין ה', וגם "כל ישראל", לא רק מעטים, נבחרים, זקני או יחידי סגולה, אלא כל היהודים – אנשים, נשים וטף – ראו את כל המורא במצרים, בים סוף (שהרי מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי [מכילתא, בשלח, מס' דשירה, פרשה ג]) ובמעמד הר סיני, כששמעו את קול ה' מדבר אליהם"
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
