| |
|
 |
 |
 |
|
|
|
נכתב על ידי בנימין זאב כהנא
|
קדש – חכמינו במדרש מביאים ארבע סיבות לשתיית ארבע כוסות בליל פסח:
"מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות של לילי פסח. אמר רבי הונא בשם רבי בניה: כנגד ארבע גאולות (לשונות של גאולה) שנאמרו במצרים 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי'.
רבי שמואל בר נחמן אמר: כנגד ארבע כוסות שנאמרו כאן (בחלומו של שר המשקים). רבי לוי אמר: כנגד ארבע מלכויות. ר' יהושוע בן לוי אומר: כנגד ארבע כוסות של תרעלה שהקב"ה משקה את הגויים... – וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבוא... 'כוס ישועות' – 'כוס ישועה' אין כתיב כאן אלא 'כוס ישועות' – אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג". ולהלן נפרט:ארבע לשונות של גאולה – הם ארבעה שלבים של גאולה. וכמו שבמצרים הגאולה באה בשלבים עד שיצאו, כך בימנו, מכיוון שהגאולה החלה לבוא "בעיתה", היא באה בשלבים ובארכות שונות, המורכבות גם מגילויים של גאולה וגם מייסורים, ודרכן הקב"ה נותן לנו סיכוי ואפשרות לחזור בתשובה.ארבע כוסות של שר המשקים – חלומו של שר המשקים מסמל את גלות מצרים שהיא תחילת הגלויות כולן (לעומת הפירוש הקודם שרואה את הכוסות כסמל לסיום הגלויות כולן), שהרי בעקבות חלומו הוצא יוסף מבית הסוהר והומלך על מצרים, ולאחר מכן ירדו יעקב ובניו מצרימה. וכמו כן המדרש אומר שבמצרים היו ארבעה סוגים של מירור, ונאמר בפסוק ארבע פעמים עבודה "מלמד שהיה שעבוד מצרים קשה מארבה מלכויות" (מדרש הגדול)ארבע מלכויות – מסמלות שכשם שנגאלנו ממצרים כך ניגאל מארב המלכויות, ובעיקר מהמלכות הרביעית, שהיא הארוכה והקשה מכל המלכויות ושקולה כנגד כולן. והדבר צריך לעודד את קורא ההגדה, שכשם שעברנו את שלושת הראשונות, כך נעבור גם את הרביעית. כל שכן, שהדבר צריך לעודד את רוחנו שלנו, כאשר אנו כבר בימים של אתחלתא דגאולה, ורק נותר לנו להתעורר ולעשות את שלנו כדי להשלים את הגאולה, ובכך להפיל את המלכות הרביעית סופית כהבטחת ה'.ארבע כוסות של תרעלה שהקב"ה משקה את הגויים – לפי דעה זו כל הכוסות מיועדות בעיקר למלכות האחרונה והקשה, שבסוף דרכה הקב"ה ינקום בכל הגויים שהרעו לישראל במשך הדורות.וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה. וכפי שהמדרש ממשיך, הדבר מתחלק לשני שלבים: "אחד לימות המשיח ואחר לימות גוג". כוס אחת לימות המשיח, שהיא התקופה בה ישראל יאחזו בארץ ישראל (שכבר אז ינקמו ישראל בגויים שינסו להתנכל להם, אך רק במעט): ורק בעקבות כך, הכוס השנייה לגוג שיעלה "על ארץ שוקטת ובוטחת" (יחזקאל לח), לנסות למנוע ברגע האחרון את גאולת ישראל, אך היא לא תצלח, כי ה' ישקה אותם את הכוס הגדולה ביותר – כוס הנקמה הסופית, שבעקבותיה תבוא הגאולה השלימה.במדרש יש גם שיטה שארבע הכוסות הן כנגד ארבעה גואלים. וראה על כך בפירושנו על הפיוט "חד גדיא". אשר בחר בנו מכל עם – אנו פותחים את ברכת הקידוש ב"אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון", ורק אחר כך אומרים "וקדשנו במצוותיו". הקדמה לתורה ולמצוות היא בחירת ישראל. וכך היה במתן תורה, קודם כל הקב"ה אמר למשה לומר לישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט:ו), ורק אחר כך הוא נתן לנו את התורה. ולכן גם בברכות התורה אנו אומרים: "אשר בחר בנו מכל העמים – ונתן לנו את תורתו", שהתורה ניתנה לנו בעקבות היותנו עם ה' הנבחר. הבחירה קדמה לקבלת התורה. וכך מסביר הרב קוק זצ"ל את מה שנאמר בגמרא "על מה אבדה הארץ? על עזבם את תורתי" – על שלא בירכו בתורה תחילה" (בבא מציעא פה). כלומר, שלא הבינו את המשמעות של ברכת התורה, בה נאמר שהתורה ניתנה לנו כעם בו בחר ה' ולא כיחידים. זכר ליציאת מצרים – זיכרון יציאת מצרים מופיע לא רק בפסח, אלא גם במועדים האחרים ובשבת. כי יציאת מצרים היא הבסיס לתורת ישראל כולה. וכך, הדבור הראשון של ה' לעמו הוא: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוציאתך מארץ מצרים מבית עבדים". ה' מציג עצמו כמי שהוציא את עמו ישראל ממצרים (ועל כך באמת תמה מלך כוזר, "הכוזרי א:י-כה). אנו רואים שהקשר שלנו עם הקב"ה אינו מיוסד על מעשה בראשית (שלא היינו עדים לו), עובדה שכשלעצמה גם אינה מחייבת אותנו הרבה, ובוודאי שאיננה מחייבת אותנו יותר מאשר את אומות העולם. ה' רוצה ליצור מחויבות מוחלטת בינו לבין עם ישראל, ולכן הוא מייסד את הקשר על הרמה האישית ביותר האפשרית. אנו היינו עבדים ומשועבדים - וה' גאל אותנו ונתן לנו את החרות המלאה והאמיתית, חרות הגוף והנפש. הוא הוציאנו מבית עבדים – ואנו חייבים להיות עבדים לו. יציאת מצרים היא האירוע ההיסטורי, חסר התקדים בהיקפו – שכל אחד מישראל היה עד לו אישית והעביר על כך עדות מוחלטת לבניו, בו פרץ האלוקים את מחסום מסתריו – ויצר קשר אישי נצחי עם מבחר האנושות – ישראל.וזהו המקום לברר את המושג היסודי כל כך – אמונה. ה"אמונה" איננה רק עצם ההכרה במציאותו של הקב"ה וכוחו הבלתי מוגבל, כי אם המסקנה מכך – נתינת אמון בו. ה' הוכיח לנו שכל עניינו בהנהגת העולם הוא להיטיב לנו, בכך ששינה סדרי בראשית וסיבב את מהלך ההיסטוריה כולה למעננו. הוא הבטיח (לאברהם, יצחק וליעקב) – וקיים! אם כן עלינו לסמוך עליו ללא סייג ולבטוח בו בטחון גמור שיקיים גם את שאר הבטחותיו, לשמור על עושי רצונו ולגאול אותנו גאולה שלמה שאין אחריה שעבוד. האמונה ונתינת האמון בה' מולידה נאמנות מוחלטת מצידנו כלפיו. זמן חירותנו – חג הפסח קרוי "זמן 'חירותנו' משעבוד, זמן הפיכת ישראל לעם, ואילו חג השבועות הוא המשך התהליך, כאשר קיבלו את התורה והפכו לעם קדוש, [וחג הסוכות שהוא חג האסיף מסמל את הארץ שאליה קשור העם... כל שלוש הרגלים באו כדי להדגיש את היסוד של עם קדוש בארץ קדושה.] כדי לחדד ולחזק את העיקרון של עם קדוש, קשר הקב"ה בין חג הפסח זמן החרות הלאומית, לבין חג השבועות, זמן מתן תורתנו, על ידי "ספירת העומר".... כדי להבליט ולהדגיש שהיהודי מחכה בכיליון עניים וסופר ומונה: מתי תבוא ההשלמה והשלמות, להיות גוי קדוש ("אור הרעיון" עמ' רצט-ש).,
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
