עבדים היינו – כאן מתחילה התשובה לארבע השאלות ב"מה נשתנה", ולשאלות הנוספות שאנו מנסים לעודד את הילדים לשאול על השינוי והייחוד של הלילה הזה.

והרי דברי הרמב"ן על פסוקי "עבדים היינו" (מופיעים בדברים ו' מפסוק כ' והלאה):"וצווה בתשובת השאלה הזאת שנגיד לשואל כל עניין יציאת מצרים... כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם, כי ה' אלוקינו הוא האלוקים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו כי כל זה ייוודע ביציאת מצרים...

והנה, ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו, וציוונו לעשות את החוקים האלה הנזכרים, ליראה אותו – בעשותנו את העדות זכר לנפלאותיו, לטוב לנו בעשיית החוקים. כי טובים הם, אין בהם חוק שתהיה בהם רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם כלל... ועוד, שתהיה לנו צדקה לפני ה' אלוקינו וייתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצוות האלו. קרא גמול המצוות 'צדקה' – כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם ייתן עוד שכר בעבודתו – צדקה יעשה עמו"

עבדים היינו לפרעה במצרים – נשאלת שאלה: מה פתאום ה' החליט בכלל, להעביר אותנו את השלב הקשה הזה של השעבוד במצרים, והרי זה לא היה עונש על חטא, אלא גזירה שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים?

הרב ב"פירוש המכבי" מסביר, שה' העביר את ישראל בכור זה, כדי שיגיעו לשיא השיאים של השפלות, לייאוש גמור שנדמה שאין כל סכוי להינצל ממנו, ולמעשה להתבטלות גמורה, כעבדים לאדונים החזקים והאדירים המצרים. והנה, מתוך זה ה' הצילם בניסים ונפלאות, כדי שההצלה הגדולה שלא תתואר דוגמתה בעולם, תביא אותם להכרה בכח האינסופי של ה' אלוקיהם שיתגדל ו ויתקדש לעיני העולם כולו. וזו המטרה של הכול: אמונה מוחלטת בה' ללא ספק, דרך ניסי יציאת מצרים, ים סוף, ומעמד הר סיני שם התגלה ה' לכל העם,אנשים נשים וטף, "כדי שהעם ייוולד בקידוש השם". וכך אמרו חז"ל בספרי: "ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה הקב"ה ניסים וגבורות בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם?..."

ובמקום אחר ("פירוש המכבי", שמות עמ' שט) מסביר הרב, שאחת המטרות של כל התהליך של הירידה למצרים והיציאה ממנו, היתה להוות סימן לגלות האחרונה שבאה כעונש על ישראל. ובכך יש שתי תועלות: א. כדי שלא נגיע לייאוש: מתוך הידיעה שהוא גאלנו אז מתוך הייאוש הגדול נדע שהוא יגאלנו גם מהגלות האחרונה עם כל הקשיים וההשמדות. ב. כדי שנדע את השלבים של הגאולה הסופית, ואת הדרכים והתנאים להבאתה והחשתה.

(עמ' 22)

עבדים היינו – יש שני סוגי עבדות, כפי שהתורה כופלת ואומרת: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". "סבלות" היא העבודה הפיזית ממנה הכל רוצים להשתחרר, לכן נאמר עליה "והוצאתי". אך ה"עבדות" היא היותר מסוכנת – היא העבדות הרוחנית, וההשתעבדות לתרבות של הגויים – מזה הרבה יותר קשה להוציא את היהודי, וכאמרה המפורסמת, שקשה יותר להוציא את הגלות מהיהודי מאשר להוציא את היהודי מהגלות. מזה צריך הקב"ה "להציל" אותנו. וכפי שממשיך הפסוק: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" – ועל דרך מה שאמר יחזקאל (פרק כ'): "חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה" (ע"פ "פירוש המכבי",שמות ו:ז-ו).

עבדים היינו - הפסיכולוגיה הגלותית – "גלות היא התנוונותו, הורדתו והשפלתו של הכבוד האנושי. הגולה מאבד את זהותו, אישיותו ומהותו. הוא מתבייש אפילו בפני צילו הוא. ועל כן מבטל את עצמו בפני האחרים. הגולה רואה את עצמו בראי עקום ולא טבעי... בדרך כלל הוא נראה בעיני עצמו כנדכה ועלוב. כמין בריאה שפלה שהעולם כולו מואס בה... הוא כה רגיל למצבו זה עד כי הינו משלים עם כל גזרה. אינו מגיב על פרעות בטענה שזו גלות. את גזרות הגירושים מקבל כפרי המצב – הרי אינו בארצו שלו – הוא גולה... הפסיכולוגיה של הגלות, גרועה מהמציאות הגלותית...

'ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה' – מאחר וה' בוכה במסתרים על גאותם של ישראל שאבדה – הרי שברצונו לפדותם משם ומהפסיכולוגיה של הגלות. כל עוד היה העם שבע, לא הרגיש במרירותה של הגלות. אילו היה פרעה נותן להם תנאים כלכליים טובים יותר, מקל מעט בשעבוד, מראה להם אפס קצהו של חיוך אוהד, הרי שהיו חשים מעין חובה להודות לו ולהחזיק לו טובה – וכתוצאה מכך היו מגבירים הם עצמם שעבודתם בהכנעה, ואפילו הדורות הבאים היו כופפים ראש ומאבדים את צלמם ומהותם בפני עצם הזכרת שמו (של פרעה). השעבוד הפיזי והרוחני היה מחמיר והולך, אבותינו לא היו עוזבים מרצונם הם את הגלות, ואורח החשיבה הגלותי – לא היה עוזב אותם" ("משנה ישר"ה" לסבי הרב יחזקאל שרגא כהנא זצ"ל)