| |
|
 |
 |
 |
|
|
|
חטא העגל מאת הרב מאיר כהנא הי"ד |
|
נכתב על ידי הרב מאיר כהנא
|
חטא העגל גדול עוונו מנשוא, וחלק מעונשו מצטרף לכל עונש ועונש המובא על בני ישראל, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קב.): " אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבע בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר (שמות לב:לד): 'וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם'".
חרה אפו של הקב"ה על עם אשר, פחות מארבעים יום לאחר התגלותו בהר סיני וקבלת התורה בנעשה ונשמע, המירו את כבודם "בתבנית שור אוכל עשב" (תהילים קו:כ). ועלה בדעתו של הקב"ה להשמיד את הגוי החוטא הזה, כמו שנאמר (שמות לב:י): "ועתה הניחו לי ויחר אפי בהם ואכלם...", וכן (דברים ט:יד): "הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים". משה, באהבתו האינסופית לעם ישראל, התנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה בתפילות ובתחנונים, לקרוע את רוע הגזירה, ולא עלו בידיו כל תחנוניו וטענותיו- כי אם אחת! כך נאמר (דברים ט: כה-כט): "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי, כי אמר ה' להשמיד אתכם; ואתפלל אל ה' ואומר: ה' אלקים אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה. זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו; פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר דיבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר; והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה". 'מבלי יכולת'! משה רבנו ע"ה, הרועה הנאמן שמסר את נפשו על אהבת ישראל, מתחנן על עמו וזועק את תקוותו האחרונה. מה יאמרו הגוים, בלעג ובקלס! הלא יחרפו ויגדפו בבוז:" 'מבלי יכולת ה'..."! ואכן, בגלל זה ואך ורק בגלל זה, מאחר שבני ישראל הם זרעם של אברהם יצחק ויעקב, שנבחרו לסגולה ולקדושה, והם מיוחדים לקב"ה, והשמדתם תהיה הפרת הדברים בגלל חוסר יכולת לקיימה- "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב:יד).'מבלי יכולת' ! עצם חילול ה' שבקריאה זו של הגוים הביא להצלת בני ישראל מהשמדה גם בחטא המרגלים. כאשר בני ישראל נתנו את קולם: "ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר יד:א), בלילה של בכייה לחנם ובכייה לדורות, כאשר: "וימאסו בארץ חמדה" כי "לא האמינו לדברו" (תהלים קו:כד), וחרון אף ה' עלה, "ויאמר ה' אל משה: עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי...אכנו בדבר ואורישנו"! (במדבר יד:יא-יב), אזי שוב: "ויאמר משה אל ה': ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו; ואמרו אל יושב הארץ הזאת, שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש בלילה; והמתה את העם הזה כאיש אחד, ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמור: מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר" (שם: יג-טז). וז"ל חז"ל (ברכות לב): "'מבלתי יכולת ה'- יכול ה' מיבעי ליה! אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! עכשיו יאמרו אומות העולם, תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל...! אמר ר' יוחנן: מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה? שנאמר (שם): 'ויאמר ה', סלחתי כדבריך'". ומיד לאחר המלים 'סלחתי כדבריך', אומר הקב"ה (שם): "ואולם חי אני..." ועל זה אומרים חז"ל (ברכות שם) דברים שלאלמלא אמרום אי אפשר לאומרם, וז"ל: " 'ואולם חי אני', אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שאמר לו הקב"ה למשה: משה, החייתני בדבריך"! והכוונה ברורה: אילו באמת היה הקב"ה מפעיל את זעמו ומשמיד את בני ישראל, היו הגוים אומרים שתשש כחו כנקבה והוא אינו כל יכול ואינו אלקים רח"ל, וזה העיקר של חילול השם, שהוא מוצא מן העולם שנשאר חלל ריק כי הוא מרוקן ממנו, וכאילו הוא לא קיים, ומת, ח"ו. ובכן, בגלל תפילת משה שביקש ממנו לסלוח לישראל ולא להשמידו, ניצל כביכול הקב"ה מחילול שמו, מ"מיתתו" כביכול, וכאילו החייהו משה. באה וראה כמה חומרתו של חילול השם!
(מספר 'אור הרעיון', רב מאיר כהנא הי"ד) |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
